ערוגת צמחי ריח ומרפא:

בערוגה שלפניכם גדלים צמחי ריחן (בזיליקום), טימין, נענע ושעועית. בעוד שהשעועית היא צמח קטניות המתמקד באגירת חלבון ופחמימות בזרעיו, שלושת הצמחים האחרים מאופיינים בהפרשת שמנים אתריים המעניקים להם פרופיל ריח ייחודי. המשותף לתרכובות הריח הללו הוא אופיין האנטי-חיידקי; הצמחים מייצרים את החומרים הארומטיים הללו לא רק כדי למשוך מאביקים, אלא בעיקר כמנגנון הגנה ביולוגי המונע התפתחות של חיידקים ומזיקים על גבי העלים. תרכובות אלו הופכות את הצמחים הללו למרכיבים משמעותיים לא רק בקולינריה, אלא גם בעולם המרפא והחיטוי. אתם מוזמנים למולל בעדינות את עלי הטימין, הנענע והריחן, ולחוש בהבדלים בין ה"קוקטיילים" הכימיים שכל צמח מייצר.

שעועית:

צמח קטניות הגדל בערוגה באדמה גננית ומתפתח בתוך תרמילים. השעועית המוצגת כאן היא מזן שיחני, אשר בשונה מהזנים המטפסים, אינו גדל לגובה אלא נשאר במבנה נמוך וקומפקטי. זרעיה עשירים בחלבון ובפחמימות המעניקות אנרגיה, והם מהווים מקור חשוב לתזונת האדם. מעבר לערכה התזונתי, לשעועית תפקיד אקולוגי חשוב בשיפור איכות הקרקע; כצמח ממשפחת הקטניות, היא ניחנה ביכולת ייחודית להעשרת האדמה בחנקן, חומר הזנה חיוני המסיע לצמיחה ולפוריות הערוגה כולה. אתם מוזמנים לנסות ולאתר את תרמילי הזרעים הגדלים בין עלי השיח.

שתילי שעועית שיחנית

ערוגת חורף: חסות וצמחי עלים נוספים

החסה היא ירק עלים הגדל בישראל במגוון רחב של עונות, בעיקר בסתיו, בחורף ובאביב. היא מורכבת בעיקר ממים, מה שהופך אותה למרווה במיוחד. החסה מכילה ויטמינים שתורמים לשמירה על בריאותנו , וכן נוגדי חמצון – חומרים המסייעים להגן על הגוף מפני נזקים. כיצד חסה מתרבה? כאשר החסה מגיעה לבגרות, עולה ממרכזה גבעול גבוה שבראשו פורחים פרחים קטנים, שבתוכם נוצרים הזרעים.

בערוגה שלפניכם שתולים מספר זני חסות: חסה רומית ירוקה ואדומה, חסה אמריקאית וזן מוקטן בשם "לליק".

בערוגה נשתלו גם מספר שתילי סלרי.

ערוגת תירס:

תירס, אחד הגידולים החקלאיים הנפוצים בעולם, מגיע אלינו מיבשת אמריקה. הוא שייך למשפחת הדגניים (Poaceae). התירס הוא צמח בעל פרחי זכר ונקבה נפרדים. פרחי הזכר נמצאים בראש הגבעול ונקראים "מכבד" או "ציצת תירס". אלה מפיקים אבקה רבה. פרחי הנקבה מתפתחים במורד הגבעול לקלח התירס, הנושא את הגרעינים. כל "שערה" בקלח היא למעשה צלקת של פרח נקבי.

ההאבקה מתבצעת בעזרת הרוח, הנושאת את גרגרי האבקה מהמכבד אל צלקות הפרחים הנקביים. תירס הוא צמח חד-שנתי, שזרעיו (גרעיני התירס) עשירים בפחמימות. הוא משמש כמזון לאדם ולבעלי חיים, לייצור דלק ביולוגי ולמגוון מוצרים תעשייתיים. תירס זקוק לשמש ישירה ולקרקע פורייה כדי להתפתח בצורה מיטבית. בערוגה בה הוא שתול הקרינה נמוכה ולכן נצפה לצמחים נמוכים וקלחים קטנים יחסית. עונת האביב והקיץ היא הזמן המתאים לגידול, וקטיף הקלחים מתבצע כשהגרעינים מגיעים לבשלות.

גרעיני התירס הם מקור חשוב לפחמימות, סיבים תזונתיים וויטמינים. הם משמשים להכנת מגוון רחב של מאכלים, כמו פופקורן, דגני בוקר וטורטיות.

עובדה מעניינת: קלחי תירס מגיעים במגוון צבעים, כולל צהוב, לבן, אדום, סגול ואפילו כחול! תופעה זו נובעת משילוב מיוחד של גנים ופיגמנטים טבעיים בגרעינים, כאשר גורם ייחודי שמבדל את התירס מגידולים אחרים הוא "טרנספוזונים". אלו הם רצפי DNA ניידים שיכולים לשנות את מיקומם בתוך הגנום של הצמח, וכאשר הם משתלבים בגנים הקשורים לצבע הגרעין, הם יכולים לשנות את ביטוים. כך, גרעין תירס יכול להתחיל להתפתח בצבע אחד, ולפתע לקראת סוף התפתחותו, הטרנספוזונים "יקפצו" ויובילו לשינוי בצבע הגרעין. התוצאה היא קלחי תירס מרהיבים, המציגים מגוון צבעים ודפוסים מורכבים, שכל אחד מהם הוא עדות ליכולות הגנטיות המדהימות של הטבע.

ערוגת גן מקלט לצמחי השפלה

גן מקלט

בערוגה שתולים צמחים במסגרת גן מקלט של אזור השפלה. אלו צמחים שנמצאים בסכנת הכחדה או צמחים נדירים, אשר גדלים בגן המדע למטרת שימור, איסוף זרעים, ומקור לשתילים להשבה לטבע.

מי נמצא בערוגה?

נעצוצית סבוכה – קוץ רב-שנתי תכול-פרחים ויפהפה, המסתעף מבסיסו וסבוך. גובהו מגיע עד לכ- 30 ס"מ. עליו מחולקים לאונות דקות המסתיימות בקוץ. הקרקפת מלווה בעלים קוצניים. צמח נדיר, גדל באדמות כבדות מלוחות במישור החוף המרכזי והצפוני. תפוצתו הצטמצמה עם פיתוח הארץ, והוא נתון בסכנת הכחדה.

אזוביון דגול – אחד מארבעת מיני האוזביון הגדלים בר בישראל. האזוביון מוכר גם בשם הלועזי לבנדר, ומתאפיין בפריחה סגולה בחודשי האביב ועלים המפיקים ריח כאשר ממוללים אותם. האזוביון מוזכר במשנה ומכונה "אזוב הכותל". כבר מימי קדם היה באזוביון שימוש רחב ברפואה העממית, וכן בתעשיית הקוסמטיקה והבשמים, בזכות עליו הריחניים. האזוביון הדגול גדל על קרקעות חול וחמרה דלות בגיר במישור החוף ולרגלי החרמון. כיום הוא צמח נדיר הנמצא בסכנת הכחדה.

מה גדל בגן המקלט בעבר?

מרוות איג – צמח עשבוני רב-שנתי, בגובה 30-60 ס"מ הגדל בקרקעות כבדות בצפון הארץ ומרכזה. בית גידולה של מרוות איג הפך נדיר מאז קום המדינה עקב הבניה המואצת והחקלאות המודרנית והיא נכחדה מרוב האתרים בהם נמצאה בעבר ונמצאת בסכנת הכחדה.

גלונית מצויה – בן-שיח ירוק, עם ריח נעים מתקתק, מכינים מעליו תה מרגיע. גובהו השכיח 50 ס"מ. העלים נגדיים, רכים, עבים ומקומטים. לעלי הגבעול האמצעיים בסיס מפורץ דמוי לב. גלונית מצויה פורחת בקיץ, מאפריל עד אוקטובר, בפריחה לבנה או ורודה חיוורת, מצטנעת בתוך הגביע.