הכרובים בשולחן זה גדלים ללא שתילים מפיצי ריח. בעוד שבשאר השולחנות בהם נשתלו כרובים ישנם צמחים המפיצים ריחות חזקים, כאן גדלים הכרובים ללא "שכבת הגנה" וכדאי להסתכל מקרוב ולהבחין אם יש עליהם מזיקים.

ירק ממשפחת המצליבים הגדל באדמה גננית ומתאפיין בעלים רחבים המצטופפים לכדי "ראש" מרכזי דחוס. הצמחים שלפניכם השלימו כעת את תהליך גדילתם, הם גדולים ומוכנים לקטיף. הכרוב נשתל בשולחנות גידול נוספים ברחבי הגן, ואנו מזמינים אתכם להשוות ביניהם: התבוננו מקרוב בעלים ונסו לזהות אם הצמח נראה בריא ושלם או שמא הוא נתקף על ידי מזיקים, כמו זחלי פרפר לבנין הכרוב הניזונים מעליו. בדומה לקולורבי ולכרובית, גם הכרוב עשיר בוויטמינים ובסיבים תזונתיים המסייעים לתהליך העיכול.

עגבניות הן אחד הגידולים החקלאיים החשובים. פירות העגבניה נאכלים טריים ומבושלים, כבושים ומיובשים, ונצרכים בכמויות גדולות מסביב לעולם, הערכה היא שכ-200 מיליון טונות של עגבניות נצרכות מדי שנה מסביב לעולם. ישנם כמה עשרות זנים של עגבניות, לרוב צבע הפרי הוא אדום, אבל ישנם זנים במגוון צבעים בניהם צהוב, לבן, כתום, ירוק וסגול. מקורם של זני העגבניה המתורבתים הם ככל הנראה בדרום ומרכז אמריקה. משם הם הופצו לאירופה על ידי הספרדים.

בשולחן גדלות עגבניות מזנים שונים, בניהם עגבניות טייני טים (Tiny Tim). עגבניות אלו תורבתו בארה״ב והחלו להמכר באופן מסחרי בשנת 1945. אלו צמחי עגבניה ננסים המפתחים אשכול גדול יחסית של עגבניות קטנטנות, מתוקות ועסיסיות.

צמחי מאכל ועונתיות:

העגבנייה היא צמח שזקוק להרבה שמש וחום ולכן מותאם לגדילה בעונת הקיץ. העגבניות שגדלות בשולחן זה לא ישלימו מחזור גידול מלא בגלל החורף הצפוי. יחד עם זאת הם נשתלו במקום בו יש יותר שמש , פונים לדרום, וכך נוכל עדיין לקבל מעט פירות לפני שנסיר אותם בסביבות אוקטובר. זנים אלו מותאמים לעונת מעבר בכך שהם מקדימים לפרוח.

הבשלה של עגבניות:

על שיחי העגבניה ניתן לראות את הפירות. על מנת לזרז את הבשלתם אנו גוזמים את כל חלקי הצמח המבוגרים ואת הפרחים החדשים.

בשלות העגבנייה תלויה בכמות החומר האדום שנקרא ליקופן, שמופיע יותר ככל שהעגבנייה מתבגרת והופכת לאדומה.

בתהליך ההבשלה, הסוכרים בעגבנייה הופכים ליותר דומיננטיים, מה שעושה אותה מתוקה יותר, ופחות חמצמצה.

אדמה גננית

אדמה גננית היא תערובת אדמה בתוספת כבול בתצורה מאווררת המתאימה לשתילה של צמחים רבים ובעיקר ירקות. הכבול המוסף לתערובת נוצר כאשר חומר צמחי, לרוב באזורים ביצתיים, לא נרקב לחלוטין. הוא מורכב בעיקרו מטחב עלים הנקרא כבולית, אך גם מעצים, עשבים, גומא וצמחיית ביצה אחרת. בנוסף לצמחים הכבול כולל סוגים רבים של שאריות טבעיות אחרות, ובהן פטריות וחרקים. הכבול משמש כדשן לצמחים, משמר את לחות הקרקע ומוסיף לה חומרים הזנה.

שולחן זה הוא חלק מניסוי המשווה גידול של כרישה, תות וקולורבי בשלושה מצעי גדילה שונים – אדמה גננית, חול ים וטוף. תוכלו להסתכל על שלושת השולחנות ולהשוות את גודל הצמחים, מספר העלים שיש בהם וגודלם, ומספר הפירות הגדלים בהם.

שולחנות הדלועים מלאים באדמה גננית, תערובת אדמה בתוספת כבול בתצורה מאווררת המתאימה לשתילה של צמחים רבים ובעיקר ירקות. בשולחנות גדלו צמחים ממשפחת הדלועים – דלעות, מלפפונים וזוקיני.

משפחת הדלועים

צמחי משפחה זו הם לרוב עשבים חד שנתיים או רב שנתיים. מינים רבים ממשפחה זו הם צמחים מטפסים, המשתרגים על עצמים אחרים בעזרת קנוקנות, או צמחים שרועים. העלים של בני משפחה זו גזורים במקרים רבים ל-5 אונות, בצורה הדומה לכף יד. עיקר ערכה של משפחה זו עבור האדם הוא בצמחי מאכל רבים, שהאדם אוכל את פריים. על משפחה זו נמנים הפירות מלפפון, קישוא, דלעת, דלורית, אבטיח ומלון.